משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִּכְתוּבָתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. כְּתוּבָּה בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד. כלומר ובלבד לענין זה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו:
מתני' הרי היא כאשתו. מפ' בגמ':
ובנכסים כו'. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה:
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ואנכסי מלוג קאי ופלוגתייהו מפ' בגמ':
מתני' שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
שנפלו לה נכסי'. מאביה ובגמ' מפרש לה:
תַּנֵּי הָרִאשׁוֹן רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַשֵּׁינִי מַמְזֵר בְּסָפֵק. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַמְזֵר בְּסָפֵק. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בִּסְפֵק כּוּתִים וּבִסְפֵק חַלָּלִים. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. עשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁמוֹנֶה. 25a עַל דַּעְתִּין דְּרַבָן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר תִּשְׁעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרִבָּנִן עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני הראשון כו'. הספק:
והשני. שנולד לאחר שקיימא ממזר מספק הוא דשמא הראשון בן המת הוא וולד מחייבי כריתות הוא:
אין ממזר בספק. כלומר אין ספק בממזר אלא וודאי ממזר הוא דמותר בממזרת. וכאביי שם ע''א וכדמוכח מלקמן:
כההיא דתנינן. כמו וההיא דתנינן בריש עשרה יוחסין כו' דחשיב שם שתוקי ואסופי וממזרי:
ע''ד דר' אב''י שמנה הוו. דהא לדידיה שתוקי ואסופי שהן ספק כודאי ממזר משווי להו:
על דעתיה דרבן גמליאל ור''א. דאמרו פ''א דכתובות הלכה י' דנאמנת האשה לומר מפלוני וכשר הוא ולדידהו אין כאן שתוקי וכדאמר האי תלמודא שם מעתה לרבן גמליאל ור''א אין שתוקי וכדנפרש שם בסייעתא דשמיא. תשעה הוו:
על דעתין דרבנן. דפליגי עלייהו שם לדידהו הוא דעשרה הן דשייך למחשבינהו:
מודי ראב''י בספק כותים ובספק חללים. כלומר להשוותן כספק ולא כודאי ונ''מ דאסור בודאן וכההיא דאמרי' בקידושין ודאן בודאן מותר ודאן בספקן וכן ספקן בספקן אסור:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים וכו'. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִּכְתוּבָתָהּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הֵן דְּאַתְּ אָמַר מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. כְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהָא דְאַתְּ אָמַר יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. נָֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְעָשׂוּ פֵירוֹת מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם כְּמִי שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָהֵן יָבָם דְּהָכָא צְרִיכָא דְבֵית שַׁמַּי כְּבַעַל הוּא אוֹ אֵינוֹ כְבַעַל. אִין כְּבַעַל הוּא יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. אִם אֵינוֹ כְבַעַל לֹא יוֹרֵשׁ כְּלוּם. מִסָּפֵק יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בֵּית הִלֵּל פְּשִׁיטָא לֵיהּ כְבַעַל. וְיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָחִיו אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פִּירוֹת בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
שכן כו'. אסיפא קאי דנכסי' היוצאין עמה בחזקת יורשי האב שכן אפילו אחיו אין לו בהן אלא אכילת פירות ובחזקתה היו:
וב''ה פשיטא ליה. דכבעל הוא ומשמע מהכא דבכתובה הוא דפליגי וכפי פשטא דמתני' דהא בנכסי מלוג ס''ל לב''ה דבחזקת יורשיה הן. אבל בבבלי דייק דלא אמר ב''ש יחלוקו אלא בנכסי מלוג מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב דהכי שייך לומר על נכסי מלוג ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל וה''ק מה יעשה בכתובתה ושבקה עד דמפרש הדין לב''ה וה''ה לב''ש בכתובה דבחזקת יורשי הבעל היא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכשהיא מתה בחיי יבם לא גבו יורשין דילה הכתובה דיבם במקום הבעל קאי:
יבם דהכא צריכא דב''ש. מספקא לי' לב''ש אם כבעל הוא או לא ולפיכך מספק יחלוקו וזהו לפי גי' הספר וכדלעיל:
ההן. האי:
אמר ר''ז. טעמא דפלוגתייהו מפרש:
כמי שנפלו לה משנעשית כו'. דלאחר שעת עשיית פירות אזלינן ואז היא זקוקה ויחלוקו. ולפי גי' הבבלי וכדפרישית הנכסי' בחזקתה הן:
ומשני ריב''ח הן. מה דאת אמר ברישא כו' לפי גי' הספר צריך לפרש דעד שלא היתה שומרת יבם היינו בעודה ארוסה ולא תחת הבעל ולפיכך מוכרת. והיותר נראה דאיפכא גרסינן והוא כשינויא דאביי בבלי ל''ח דרישא כשנפלו משנעשית שומרת יבם ולפיכך מוכרת והה''ד אם מתה נכסים בחזקת יורשים דלא מהניא זיקה למיקני נכסים דהשתא והא דאת אמר בסיפא יחלוקו שנפלו עד שלא נעשית שומרת יבם אלא תחת בעלה הראשון:
מתה כו'. ובסיפא דאם מתה הכא את אומר יחלוקו ומאי שנא סיפא דלא פליגי ב''ש לאוקמי נמי הנכסים בחזקת יורשים:
גמ' הכא. ברישא כשהיא קיימת את אומר לב''ש דמוכר' כו':
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יִירְשׁוּ הַיּוֹרְשִׁין אֶת כְּתוּבָתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִילוּלֵי דְתַנִּיתָהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲוָות צְרִיכָה לוֹן. מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהּ כְְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ קְבוּרָה. אִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. בְּרָם הָכָא אִם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. אִם אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומפרק דודאי באשה בעלמא יש לה קבורה דהוא יורש אותה אבל הכא בשומרת יבם אם יש לה כו' כלומר דמן הדין היה לומר כן דאע''ג דיורש כתובתה יכול הוא לומר מאחי אני יורש ולא ממנה:
שמא אין לה קבורה. בתמי' דהא כל אשה לא ניתנה כתובתה לגבות מחיים ואפ''ה תקנו קבורתה תחת כתובתה:
הוות צריכה לן. היינו ספוקים בזה דאיכא למידק עלה דמאחר שאין לה כתובה דהא לא ניתנה לגבות מחיים ולמה עליו לקוברה. וכן מדייק שם:
ירשו היורשין כו'. היינו היבם חייב בקבורתה ומביא הברייתא בבלי כתובות דף פ''א:
משנה: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד. כלומר ובלבד לענין זה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו:
מתני' הרי היא כאשתו. מפ' בגמ':
ובנכסים כו'. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה:
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ואנכסי מלוג קאי ופלוגתייהו מפ' בגמ':
מתני' שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
שנפלו לה נכסי'. מאביה ובגמ' מפרש לה:
הלכה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הֲרֵי הוּא כְאֶחָד מִכָּל הָאַחִין לַנַּחֲלָה כול'. שֶׁלֹּא תֹאמַר. חֲלִיצָה פְטוֹר וּבִיאָה פְטוֹר. כְּמָה דְתֵימַר הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ זָכָה בְנִיכְסֵי אָחִיו. וְדִכְוָותָהּ הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ זָכָה בְנִיכְסֵי אָחִיו. לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימָר הֲרֵי הוּא כְאֶחָד מִכָּל הָאַחִין לַנַּחֲלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני דהכא אתא כו' גרסינן. א''נ דרובא הוא כמו דרבה ועל רב המנונא קאמר דאתא למימר לך דאפי' כנסה כו' דה''א אשתו דכתובה מיני' היא הוא דע''מ כתובה הראשונה מחזירה אבל יבמתו דלא איהו כתב לה כתובה אימא היכא דגירשה והחזירה דעכשיו לקחה בנישואי עצמו דמחויב לעשות לה כתובה מלבד כתובה הראשונ' קמ''ל. והכי מפרק לה בבבלי כתובות שם דמקשי הכי על המתני' דקתני החזירה הרי היא ככל הנשים כו':
גמ' שלא תאמר כו'. טעמא דמתני' מפרש דפשיטא דהרי הוא כא' מן האחין אלא שלא תאמר דמקשינן חליצה ליבום דשניהם לפטור הן וה''א כמה דתימא כו' ודכותיה החולץ כו' לפום כן צריך למימר הרי הוא כא' מכל כו'. ובבבלי שם דחה להאי פירושא דא''כ הוי ליה למיתני אינו אלא כא' מן האחין אלא דס''ד דליקנסי' הואיל והפסידה מיבום. ודלא דייק הכא. כן נראה דגריס במתני' הרי הוא כא' מכל האחין דהיינו הוא כא' כל שאר האחין וכדגריס בגמ':
סוף כו'. כלומר דהכא נמי כן הוא וסוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר איצטריך ליה לאשמועינן דכתובתה על נכסי הראשון בתמיה ומה חידש רב המנונא בזה:
מתני' אמרה כן. ומאי קמ''ל דהא תנינן באשתו בסוף פ''ט דכתובות שהמגרש כו' ומאי אולמי' דיבמתו דאיצטריך ליה למימר דלית לה כתובה מיני' אם לא חידש:
אם חידש לה כתובה. ממנו:
והיא שוברת כו'. כן מסיי' בתוספת' שם וכדמפרש ר''י דלצדדין הוא הברייתא דברישא קתני התם מי שמת והניח אשתו שומרת יבם אפילו הניח נכסים של מאה מנה אין היורשים יכולין למכור מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה כיצד יעשה כונס ומגרש ושוברת לו על כתובתה וקאמר הכא דאו או קתני או דכונסה ומגרשה וגובה כתובתה מן הנכסים והשאר יכולין למכור או דכותבת לו שובר על הכתובה:
ומחזיר. דלא תימא מצוה דרמי רחמנא עליה עבדה והשתא תיקום עליה באיסורא דאשת אח קמ''ל. בבלי ל''ט דכתיב ולקחה וגו' כיון שלקחה הרי כאשתו לכל דבר:
ומגרש. דלא תימא עדיין יבומי הראשון עלי' ובחליצה דוקא קמ''ל:
גמ' כיצד הוא עושה. הכי תני לה בתוספתא דכתובות ריש פ''ט:
משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הֲרֵי הוּא כְאֶחָד מִכָּל הָאַחִין לַנַּחֲלָה. וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב הַנְּכָסִים שֶׁלָּאָב. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ זָכָה בְנִיכְסֵי אָחִיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִם יֵשׁ שָׁם אָב הַנְּכָסִים שֶׁלָּאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצוה בגדול לייבם מוהי' הבכור כדלעיל פ''ב:
לא רצה. בבבלי שם מפרש דלא רצה לייבם אלא לחלוץ הולכים על כל האחין למי שהוא קרוב לו בשנים וכן לעולם דיבום דקטן עדיפא מחליצת גדול. וקטן הוא קטן דאחים אבל בן י''ג שנים הוא והביא ב' שערות נ''י:
מתני' תלה בקטן. קטן ממש:
או בגדול כו'. שהי' גדול שבאחין במדה''י ויש לו כאן אח הגדול מן האחין שלפנינו ותלה באותו גדול שהוא במדה''י:
עליך מצוה. כיון שאתה גדול האחין שלפנינו דשהויי מצוה לא משהינן:
ובחרש ובשוטה. אפי' תלה לייבם לאלתר אין שומעין וכן במוכה שחין לפי שאין חוסמין אותה. תוספת' ד''ה ובחרש:
מתני' הרי הוא כא'. מפרש בגמ':
נכסים של אב. דהאב קודם לכל יוצאי יריכו:
הכונס את יבמתו. ואפילו גירשה למחר דיקום על שם נחלתו אמר רחמנא והרי קם. בבלי מ':
משנה: תָּלָה בַקָּטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל וּבַגָּדוֹל עַד שֶׁיָּבוֹא מִמְּדִינַת הַיָּם וּבַחֵרֵשׁ וּבַשּׁוֹטֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ עָלֶיךָ מִצְוָה אוֹ חֲלוֹץ אוֹ ייַבֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצוה בגדול לייבם מוהי' הבכור כדלעיל פ''ב:
לא רצה. בבבלי שם מפרש דלא רצה לייבם אלא לחלוץ הולכים על כל האחין למי שהוא קרוב לו בשנים וכן לעולם דיבום דקטן עדיפא מחליצת גדול. וקטן הוא קטן דאחים אבל בן י''ג שנים הוא והביא ב' שערות נ''י:
מתני' תלה בקטן. קטן ממש:
או בגדול כו'. שהי' גדול שבאחין במדה''י ויש לו כאן אח הגדול מן האחין שלפנינו ותלה באותו גדול שהוא במדה''י:
עליך מצוה. כיון שאתה גדול האחין שלפנינו דשהויי מצוה לא משהינן:
ובחרש ובשוטה. אפי' תלה לייבם לאלתר אין שומעין וכן במוכה שחין לפי שאין חוסמין אותה. תוספת' ד''ה ובחרש:
מתני' הרי הוא כא'. מפרש בגמ':
נכסים של אב. דהאב קודם לכל יוצאי יריכו:
הכונס את יבמתו. ואפילו גירשה למחר דיקום על שם נחלתו אמר רחמנא והרי קם. בבלי מ':
משנה: מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם לֹא רָצָה מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין. לֹא רָצוּ חוֹזְרִין אֵצֶל הַגָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ עָלֶיךָ מִצְוָה אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצוה בגדול לייבם מוהי' הבכור כדלעיל פ''ב:
לא רצה. בבבלי שם מפרש דלא רצה לייבם אלא לחלוץ הולכים על כל האחין למי שהוא קרוב לו בשנים וכן לעולם דיבום דקטן עדיפא מחליצת גדול. וקטן הוא קטן דאחים אבל בן י''ג שנים הוא והביא ב' שערות נ''י:
מתני' תלה בקטן. קטן ממש:
או בגדול כו'. שהי' גדול שבאחין במדה''י ויש לו כאן אח הגדול מן האחין שלפנינו ותלה באותו גדול שהוא במדה''י:
עליך מצוה. כיון שאתה גדול האחין שלפנינו דשהויי מצוה לא משהינן:
ובחרש ובשוטה. אפי' תלה לייבם לאלתר אין שומעין וכן במוכה שחין לפי שאין חוסמין אותה. תוספת' ד''ה ובחרש:
מתני' הרי הוא כא'. מפרש בגמ':
נכסים של אב. דהאב קודם לכל יוצאי יריכו:
הכונס את יבמתו. ואפילו גירשה למחר דיקום על שם נחלתו אמר רחמנא והרי קם. בבלי מ':
רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי הַמְנוּנָא אָמַר. אֲרוּסָה שֶׁמֵּתָה אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. שֶׁלֹֹּא הוּתְּרָה לְהִינָּשֵׂא לַשּׁוּק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה כְמִי שֶׁגֵּירַשּׁ וִיהֵא לֵיהּ כְּתוּבָּה. לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
אין לה כתובה. כלומר אין לה דין כתובה שאין חייב בקבורתה ומבואר בבבלי בהרבה מקומות ובמכילתין דף כ''ט:
שלא הותרה כו'. כלומר דלא דמי לגירש דיש לה כתובה כדמסיק. ובבבלי פ''ט דכתובות בעיא דלא איפשיטא היא אם ארוס' יש לה כתובה כלל ואפשר דהכא בדכתב לה מיירי כדמחלק שם וכ''פ הרמב''ם ז''ל פ''י מהל' אישות:
הלכה: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר כול'. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס וּמְגָרֵשׁ וּמַחֲזִיר וְהִיא שׁוֹבֶרֶת לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 25b לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. אוֹ שׁוֹבֶרֶת לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כְּנָסָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. אִם חִידֵּשׁ לָהּ כְּתוּבָּה כְּתוּבָּתָהּ עַל נְכָסָיו. וְאִם לָאו כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ. עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. סוֹף עַד שֶׁיַּכְנִיס וִיגָרֵשׁ וְיַחֲזִיר. דְּרוּבָּה אָתָא מֵימָר לָךְ. אֲפִילוּ כְּנָסָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. אִם חִידֵּשׁ לָהּ כְּתוּבָּה עַל נְכָסָיו. וְאִם לָאו כְּתוּבָּה עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני דהכא אתא כו' גרסינן. א''נ דרובא הוא כמו דרבה ועל רב המנונא קאמר דאתא למימר לך דאפי' כנסה כו' דה''א אשתו דכתובה מיני' היא הוא דע''מ כתובה הראשונה מחזירה אבל יבמתו דלא איהו כתב לה כתובה אימא היכא דגירשה והחזירה דעכשיו לקחה בנישואי עצמו דמחויב לעשות לה כתובה מלבד כתובה הראשונ' קמ''ל. והכי מפרק לה בבבלי כתובות שם דמקשי הכי על המתני' דקתני החזירה הרי היא ככל הנשים כו':
גמ' שלא תאמר כו'. טעמא דמתני' מפרש דפשיטא דהרי הוא כא' מן האחין אלא שלא תאמר דמקשינן חליצה ליבום דשניהם לפטור הן וה''א כמה דתימא כו' ודכותיה החולץ כו' לפום כן צריך למימר הרי הוא כא' מכל כו'. ובבבלי שם דחה להאי פירושא דא''כ הוי ליה למיתני אינו אלא כא' מן האחין אלא דס''ד דליקנסי' הואיל והפסידה מיבום. ודלא דייק הכא. כן נראה דגריס במתני' הרי הוא כא' מכל האחין דהיינו הוא כא' כל שאר האחין וכדגריס בגמ':
סוף כו'. כלומר דהכא נמי כן הוא וסוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר איצטריך ליה לאשמועינן דכתובתה על נכסי הראשון בתמיה ומה חידש רב המנונא בזה:
מתני' אמרה כן. ומאי קמ''ל דהא תנינן באשתו בסוף פ''ט דכתובות שהמגרש כו' ומאי אולמי' דיבמתו דאיצטריך ליה למימר דלית לה כתובה מיני' אם לא חידש:
אם חידש לה כתובה. ממנו:
והיא שוברת כו'. כן מסיי' בתוספת' שם וכדמפרש ר''י דלצדדין הוא הברייתא דברישא קתני התם מי שמת והניח אשתו שומרת יבם אפילו הניח נכסים של מאה מנה אין היורשים יכולין למכור מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה כיצד יעשה כונס ומגרש ושוברת לו על כתובתה וקאמר הכא דאו או קתני או דכונסה ומגרשה וגובה כתובתה מן הנכסים והשאר יכולין למכור או דכותבת לו שובר על הכתובה:
ומחזיר. דלא תימא מצוה דרמי רחמנא עליה עבדה והשתא תיקום עליה באיסורא דאשת אח קמ''ל. בבלי ל''ט דכתיב ולקחה וגו' כיון שלקחה הרי כאשתו לכל דבר:
ומגרש. דלא תימא עדיין יבומי הראשון עלי' ובחליצה דוקא קמ''ל:
גמ' כיצד הוא עושה. הכי תני לה בתוספתא דכתובות ריש פ''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source